החלטה בתיק ב"ש 4967/08

1.         בפניי בקשה לעיכוב ביצוע של גזר דין שניתן על ידי בית המשפט לתעבורה בירושלים (כב' השופט אברהם טננבוים), אשר גזר על המבקשת פסילה מלנהוג במשך שנתיים ימים, וקנס של 2,000 ש"ח (גזר דין מיום 6.4.08, בתיק 11873/07).

2.         ב"כ המבקשת, עו"ד דוד קולקר, טען כי גזר הדין, שהינו פועל יוצא מהכרעת דין, ראוי לביטול. הוא הסביר, כי הכרעת הדין מבוססת על הליך בלתי תקין, שפגע בזכויות הנאשמת (המבקשת שבפניי), וכי אין בהכרעת הדין התייחסות ספציפית לפרטי האירוע נשוא כתב האישום, ממילא, אין ממצאים עובדתיים אשר נקבעו לחובת הנאשמת.

3.         ב"כ המשיבה, עו"ד זוהר גיאת, אינו מכחיש כי אכן היו פגמים בהליכים בבית המשפט קמא, אך הוא מסווג אותם, בלשונו כך: " הם כולם פגמים טכניים של אופן ניהול הדיון" (עמ' 4, שורה 20, לפרוטוקול הדיון היום בבית משפט זה).

4.         ב"כ המשיבה, מוסיף וטוען, כי מאחר ומדובר בפסילת רישיון נהיגה, יש ללכת על פי פסיקת בית המשפט העליון (ע"פ 4853/06), אשר על פיה יש להעדיף את ביטחון ההולכים בדרך, ולכן אין להיענות לבקשה לעיכוב ביצוע של פסילת רישיון נהיגה.

5.         לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה, כי יש להיענות לבקשת המבקשת, ולעכב את ביצוע גזר הדין, הן ביחס לפסילת רישיון הנהיגה והן ביחס לקנס.

6.         עיון בהכרעת הדין, מגלה, כי לפנינו דיסרטציה מעניינת, העוסקת בעקרונות השכרות, דרכי מדידת השכרות, וניתוח של ניסוייים בתחום זה. בית משפט קמא, מגיע למסקנה, כי אין לקבל את עמדת המדינה, לפיה די בכך שיש בדם של נהג 240 מיקרו גרם, לאחר בדיקה במכשיר ההנשפה, אשר בשימוש המשטרה, אלא קבע זאת: בשל בעיות המכשיר, יש להוסיף 20% שהם 288 מיקרו גרם, אשר להם יש להוסיף 15 מיקרו גרם, שהמשטרה עצמה מודה שהיא סטייה אפשרית של המכשיר, ולכן התוצאה הינה 303 מיקרו גרם, שאותם יש לעגל ל 305 מיקרו גרם, שכן המכשיר מודד רווחים של 5 מיקרו גרם בלבד (פיסקה 86 להכרעת הדין).

7.         ככל שמדובר במבקשת שבפנינו, אין בהכרעת הדין מילה וחצי מילה על העדויות של העדים בעניינה, אין התייחסות לעדותה שלה, וכל אשר נכתב בסיום הכרעת הדין, בפיסקה 100, הוא כי אצל המבקשת נמצאה כמות של 315 (הכרעת הדין מתייחסת גם לנאשם אחר, שהדיון בשני התיקים אוחד). לכן, נקבע בהכרעת הדין, כי מאחר והכמות היא מעל 305, מורשעת המבקשת.

8.         פגם זה, בהכרעת הדין, יסודי הוא בעיניי, שכן אין הוא ממלא אחר הכללים הבסיסיים בדבר חובת הנמקה: אין התייחסות לעובדות הספציפיות; אין התייחסות לעדויות; אין קביעת ממצאים. באחת - המסמך הנושא כותרת "הכרעת דין", ככל שהוא נוגע לעבירה הספציפית של הנאשמת הספציפית, דהיינו: המבקשת, אינו עומד, על פני הדברים, בדרישות הבסיסיות, אשר מצופה כי ערכאה שיפוטית תיתן בסיום הליך פלילי, וכל זאת מבלי לגרוע מן העבודה העצומה והיסודית, העולה מכל שורה ושורה של 99 הפיסקאות הראשונות של הכרעת הדין.

9.         לא זו אף זו.

כפי שטען ב"כ המבקשת, עו"ד קולקר, הפגמים בהליכים בבית משפט קמא, אינם בעצם כתיבת הכרעת הדין, אלא בדרך ניהול ההליך כולו, נושאים אשר יפורטו על  ידו בערעור לגופו, אך די במה שאומר עתה, כדי לתמוך במסקנתי, כי הכרעת דין שניתנה על בסיס הליכים כאלה, היא רעועה כל כך, ומצדיקה, על פני הדברים, את  עיכוב הביצוע של גזר הדין.

10.       להלן מספר דוגמאות לדרך ניהול ההליך, בבית המשפט לענייני תעבורה בירושלים:

            א.        הנאשמת העידה בשלב ראשון של המשפט (עמ' 13, לפרוטוקול המכיל 130 עמ'). לאחריה, העידו עדי תביעה. לפני עדותה, אין  הצהרה של ב"כ התביעה: " אלה עדיי". סדר דברים זה, סוטה מהאמור בחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982, המחייב בסעיף 157 את התביעה להודיע על סיום ראיותיה, כאשר ראיות ההגנה מתחילות לאחר מכן (סעיף 159), והנאשם הינו עד ההגנה הראשון, כאמור בסעיף 163(ג) לחוק האמור.

            ב.         עו"ד קולקר, ביקש להעיר על דרך זו של ניהול הליכים, אך בית המשפט לא איפשר לו לעשות כן, ובית המשפט הוא שהכתיב את סדר השמעת העדים.

            ג.         יתרה מזאת, בית המשפט קבע, כי " ניתנה חזקת אמינות למכשיר", ובעקבות זאת, הורה כדלקמן: " אשר לכן יעידו קודם שני מומחי ההגנה" (שני הציטוטים הינם מההחלטה מיום טז טבת תשס"ח (25.12.07), עמ' 16 לפרוטוקול של בית משפט קמא).

            ד.         בפועל, כתוצאה מהחלטה זו, העידו תחילה המומחים מטעם ההגנה, ולאחר שהמדינה חקרה אותם חקירה נגדית, היא הביאה את המומחים מטעמה. דרך זו של קביעת סדר שמיעת העדים, גרם לפגיעה בזכויות הנאשמת.

            ה.        בית המשפט הזמין עד מטעמו, רב פקד ארז כהן (עמ' 75 לפרוטוקול של בית משפט קמא), אך סרב להזמין עדים מטעם הסנגוריה.

            ו.         העד האחרון, היה רב פקד כתר, ראש מדור מחשוב במשטרת ישראל, שהוא למעשה עד תביעה; וזאת, במקום סדר השמעת העדים שנקבע בדיון, אשר על פיו, העדים האחרונים יהיו עדי ההגנה.

11.       פרופ' אהרן ברק, רואה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, מעין "מגילת זכויות" של נאשם במשפט פלילי. בחיבורו, פרשנות במשפט, כרך שלישי, פרשנות חוקתית (ירושלים, תשנ"ד), במסגרת הדיון בהיקפו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, מתייחס הוא להשפעת חוק היסוד על ההליך הפלילי, וכך הוא כותב ( שם, עמ' 433-431):

"מגילת זכויות האדם כוללת רשימה של זכויות, הנתונות לאדם במסגרת ההליך  הפלילי. בין זכויות אלה כלולות הזכות להיות חסין בפני חיפוש ותפיסה בלתי סבירים, זכויותיו של עציר להודעה על סיבת המעצר, למסירת הודעה למשפחתו, לפגישה עם עורך-דין ולקבלת מידע על זכותו זו, ולקיום זכותו להיות מבוא בהקדם בפני שופט לשחרור בערובה. כן נכללות בהן זכותו של נאשם למשפט הוגן, להפעלת זכות השתיקה והזכות כנגד הפללה עצמית, לחזקת זכאות ולמניעת עינוי דין".